החלטה בתיק בש"פ 11994/04

           זהו ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צבי זילברטל) מיום 29.12.04, לפיה ביטל את החלטת בית משפט השלום מיום 28.12.2004 בדבר שחרורו של העורר בלא תנאי, והורה על מעצרו עד ליום 3.1.05.

1.        העורר נעצר ביום 28.12.04 בשעה 04:00 לפנות בוקר בחשד למעורבות בכתיבת כתובות קיר שרוססו במקומות שונים בירושלים וביניהן "מוחמד חזיר—תנועת כך" "ישו בן זונה—כך" וכן "נחסל את שרון". בחקירתו הכחיש העורר את מעורבותו בריסוס הכתובות ושמר על שתיקה.

2.        ביום 28.12.04 הובאו העורר ושלושה עצורים נוספים בחשדות דומים בפני בית משפט השלום בירושלים והמשיבה עתרה להארכת מעצרם בשישה ימים לצורכי חקירה. בקשת המעצר המודפסת התייחסה לחשדות בעניין ריסוס הכתובות כאמור, אך בפתח הדיון תוקנה הבקשה ונוספו בה חשדות לסעיפי אישום נוספים שעניינם חברות בארגון עוין, הסתה לאלימות ועבירות נשק. בית משפט השלום (כבוד השופט מילנוב) סבר כי אין מקום למעצר החשודים והורה על שחרורם ללא תנאי. על החלטה זו, ככל שהיא נוגעת לעורר, הגישה המשיבה ביום 29.12.04 ערר לבית המשפט המחוזי. בפתח הדיון בערר אישר בא-כוח המשיבה כי החקירה בעניין ריסוס הכתובות הסתיימה (למעט בדיקות מז"פ) והמשיבה נערכת להגשת כתבי אישום כנגד המעורבים במעשה. למרות זאת עתרה המשיבה להמשך מעצרו של העורר לצורכי חקירה, בגין החשדות לביצוע העבירות הנוספות אשר פורטו לעיל. בעקבות חומר חסוי שהוצג לבית המשפט המחוזי (סומן כמוצגים א' ו-ב'), הגיע בית המשפט למסקנה כי יש מקום לקבל את הערר ולהורות על מעצרו של העורר אף כי שוחרר בינתיים. בית המשפט המחוזי התרשם כי ריסוס הכתובות אינו אלא אחת הפעילויות שבהן חשוד העורר וציין כי "מדובר בפעילות שהמעט שניתן לומר עליה שיש בה משום סיכון הסדר הציבורי, ואף מעבר לכך". בית המשפט הוסיף וקבע כי נוכח טיבם של החשדות ונוכח היעדר שיתוף הפעולה של המשיב בחקירה, ניתן לקבוע כי החקירה טרם מוצתה ויש להבחין בין עניינו של העורר לעניינם של המעורבים האחרים אשר בית משפט השלום הורה על שחרורם. מטעמים אלה הורה בית המשפט המחוזי על מעצרו של העורר למשך שישה ימים, עד יום 3.1.2005.

3.        מכאן הערר שבפניי, בו מלין על העורר על כי בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בחנו את אותו חומר חקירה עצמו אך קיים פער בלתי מוסבר בין המסקנות שהסיק כל אחד מהם לגביו. עוד מלין העורר על כך שהבקשה אינה כוללת כל תשתית עובדתית לביסוס החשדות הנוספים שיוחסו לו על פי החומר החסוי שהוצג ובנסיבות אלה, מתעורר קושי להתמודד עם חשדות אלה. העורר מוסיף וטוען כי נוכח העובדה שהוא והחשודים הנוספים במעשי ריסוס הכתובות שוחררו ממעצר, יש להצביע על התפתחות משמעותית שתהווה עילה למעצרו מחדש וכזו אין בנמצא. לבסוף טוען העורר כי היה על בית המשפט המחוזי לבחון את האפשרות לשחררו לחלופת מעצר וכן את האפשרות לקיצור תקופת המעצר.

4.        בינתיים, לאחר שניתנה החלטת בית המשפט המחוזי נשוא הערר שבפניי, החליט הממונה על חקירתו של העורר למנוע מן העורר להיפגש עם עורך דין, לתקופה של שלושה ימים, מתוקף סמכותו הקבועה בסעיף 35(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996, בקובעו כי הפגישה עלולה לשבש את מעצרם של חשודים אחרים וכן להפריע לגילוי ראיה או תפיסתה או לשבש את החקירה בדרך אחרת. על החלטה זו הוגש ערר בפני סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופט צ' סגל), שנדחה היום, 30.12.2004. במאמר מוסגר יצוין כי בעקבות החלטה זו התקיים הדיון בפניי שלא במעמד העורר, אך בהתאם להחלטה שניתנה על ידי במהלך הדיון הובא העורר בפניי לאחר שנשמעו הטיעונים בערר, הוסבר לו טיב ההליך וניתנה לו הזדמנות לומר את דברו לעניין מעצרו.

5.        אשר למעצר, בחנתי את טיעוני הצדדים וכן בחנתי את חומר החקירה שהוצג בפני הערכאות הקודמות ועוד הוספתי ובחנתי חומר חקירה עדכני. לאחר כל אלה שוכנעתי כי קיים במקרה הנדון חשד סביר לביצוע עבירות ביטחוניות חמורות על ידי העורר. יש על כן הצדקה לאפשר את המשך החקירה בתנאי מעצר, כקביעת בית המשפט המחוזי.

           הערר נדחה.

           ניתנה היום, י"ח טבת, התשס"ה (30.12.2004).

                                                                                                ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: